אמו של רביד (שם בדוי) מגיעה ליעוץ, לקראת המעבר של בנה בן ה 15 מהחטיבה לתיכון.
כמו שזה נראה בשלב זה, הסיכויים" של בנה להשתלב בכיתות "נחשבות" בתיכון מאד נמוכים. רביד לא משקיע, ציוניו בינוניים, הוא אף נכשל בשני מקצועות.
בתור אם חד הורית (גרושה) היא מרגישה מאד חסרת אונים במצב זה, גם מרגישה קצת אשמה שאולי היא לא יכולה להשקיע את מה שצריך כדי לגרום לו ללמוד ולשאוף למצוינות.
לצד הישגים לימודיים "מאכזבים" לדבריה, היא מתארת מפגשים לא מעצימים של רביד עם מוריו. לדבריה, הם לא מעריכים אותו, ומורידים לו את המוטיצביה, מה שלא מעלה את הסיכויים לשינוי.
לאחרונה רביד מרבה להיעדר משיעורים, ונראה שהוא פשוט ויתר.
במפגשים הראשונים שוחחנו על המסגרת הכללית של משפחתו של רביד, על אורח החיים, הקשר בין ההורים הגרושים והקשר של רביד עם הוריו. לרביד אח הצעיר ממנו ב 6 שנים, שמתפקד טוב בבית ובבית הספר, לדברי האם היא מודאגת מהדוגמה שהוא מקבל מאחיו הבוגר.
עם זאת, למדתי מהאם כי רביד בקשר טוב מאד עם אחיו הצעיר, מרבה לעזור לו וללוות אותו, שומר עליו בשעות שהאם לא בבית, מחמם לו אוכל ולמעשה מאד עוזר.
את הנתון הזה בחנתי יחד עם האם, ויחד הארנו את הצד החיובי אצל רביד, היא החלה לראות את מה שראתה כמובן מאליו קודם, האחריות, היכולת שלה לסמוך עליו עם אחיו וגם בנושאים אחרים.
בדקנו יחד מה היתה האם חושבת נכון עבורו בנקודת הזמן הזו, ובהמשך שילבנו את רביד במפגש שבו היתה לאם הזדמנות לשתף אותו בהערכה שלה כלפיו.
התוכנית היתה לבנות את הקשר סביב הצלחות, להפחית את דברי הביקורת התמידיים של אמו של רביד כלפיו, ללמד אותה לקבל את הבחירות של רביד לנקודת הזמן הזו, לעזור לה לראות את נקודות הכוח של בנה שעליו היא סומכת, ולראות יחד איתו ובהמשך עם הצוות הבית ספרי איך ניתן יהיה לדייק עבורו את הבחירות הלימודיות. אמנם לא היה לה קל לראות את בנה מציב את הלימודים לא בראש סדר העדיפיויות שלו, היא צופה בו במהלכים שלדעתה הם שגויים. אך כשנעשתה מודעת יותר לעצמה ולאמון שלה בבנה, למדה להעריכו ולראות בו תכונות נוספות שכעת מאפשרות לה לקבל אותו יותר ולסמוך יותר על בחירותיו.